כלל חברה לביטוח בע"מ נ' נטף מרדכי

החלטה

לפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף התנגדות.

המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה על סכום קצוב לתשלום חוב בגין דמי ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח שהנפיקה למבקש. עפ"י הרישומים במחשבי ההוצאה לפועל, הומצאה האזהרה למבקש ביום 24.1.13.

ביום 28.7.13 הגיש המבקש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות בצירוף בקשת התנגדות.

בתצהירו התומך בבקשה טוען המבקש, כי לא הגיש את ההתנגדות במועד, שכן לא ידע כי עליו לעשות כן, וכי רק לאחר שקיבל הודע על עיקול בירר את הנושא והובהר לו כי עליו להגיש התנגדות.

לגופה של התביעה, טוען המבקש כי הזמין מהמשיבה ביטוח חובה בלבד וביקש מסוכן הביטוח כי יברר אם ניתן לקבל הנחה על ביטוח מקיף. לטענת המבקש, לא התקשר עם המשיבה בהסכם לביטוח מקיף ולא חתם על מסמך כלשהו וכי ערך בירור טלפוני בלבד לגבי עלותו של ביטוח מקיף.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי המבקש הגיש את הבקשה באיחור של חמישה חודשים, לאחר שהמשיבה החלה בנקיטת הליכי גבייה נגדו וכי המבקש לא הצביע על טעם מיוחד להארכת המועד.

לעניין ההתנגדות עצמה טוענת המשיבה, כי סיכויי הגנתו של המבקש הינם קלושים. כך, מבקש מודה כי הזמין ביטוח חובה, אך טוען כי ביקש מסוכן הביטוח הנחה לגבי ביטוח מקיף. משהתברר כי לא תינתן הנחה, למרות שהפוליסה הופקה, בחר המבקש שלא לשלם את דמי הביטוח.

האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת התנגדות? המועד להגשת התנגדות לבצוע שטר קבוע בחיקוק, וככזה דרושים טעמים מיוחדים על מנת להאריכו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984).

בעבר הייתה ההלכה בעניין הארכת מועד בשל טעמים מיוחדים נוקשה, וביהמ"ש נטה להיענות לבקשות בעניין זה רק כאשר נגרם האיחור בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין או בא כוחו (בש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4), 872, 879; בש"א 6402/96 הוועדה המקומית נ' מיכקשווילי פ"ד נ(3) 209, 211). במהלך השנים הגמישה הפסיקה את עמדתה וכיום קיימת נטייה להקל בבחינת הטעמים המיוחדים, על מנת לאפשר למחלוקות להתברר לגופן ולהימנע מפסקי דין על יסוד נימוקים טכניים ו/או מחדלים של בעלי דין. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית (ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד, ירושלים, תשנ"ב, ע' 203; רע"א 8864/99 אנקווה נ' מעוז חברה לביטוח, תקדין-עליון 2000(3), 2132; תת (י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)).

כאשר מדובר בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, נקבע בפסיקה כי יש מקום לגישה מקלה אף יותר מזו הננקטת בהארכת מועד להגשת ערעור (ראו: ת"ת(י-ם) 56816-10-10 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' עזרן (פורסם בנבו)), ואף נקבע כי אין זה ראוי לבחון את טיב הטעמים המיוחדים להארכת מועד להגשת התנגדות בזיקה להארכת מועד להגשת ערעור, ובאותן אמות מידה מחמירות, שכן בשונה מערעור, המהווה מתן הזדמנות שנייה לבעל דין לשכנע ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו, במקרה של התנגדות, מדובר בבעל דין שטרם קיבל את יומו בבית המשפט (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 מזר נ' בנדלר, תקדין-מחוזי 96(1), 588; ע"א (ירושלים) 1356/00 - שלום הדאיה נ' נחום פלדמן, תקדין-מחוזי, 2001(1), 649; וראה גם דברי כב' הרשמת אפעל-גבאי (כתוארה אז) בבש"א 5778/94 מ"י נ' ארגון סוכנים ובעלי תחנות, פ"ד מח(4) 872).

כך נפסק, למשל, כי למרות שהסמכות להארכת מועד לא נועדה להתגבר על תקלות שמקורן בטעות של בעל דין או בא כוחו, לא ניתן להתעלם מכך שתיתכנה טעויות אנוש, שאינן נובעות מרשלנות או הזנחה, ובמקרה כזה, ניתן במידת הצורך לתקן את הטעות, ע"י היענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב בהוצאות (בר"ע (מח', י-ם) 183/95 הנ"ל). כן נפסק שכאשר הנסיבות בכללותן מורות על טעות כנה, בתום לב, שאיננה נובעת מזלזול, הניתנת לתיקון תוך התחשבות באינטרסים של הצד השני, ניתן להיענות לבקשה להארכת מועד, תוך חיוב הצד שטעה בתשלום הוצאות לצד שכנגד (בש"א (ת"א-יפו) 175521/07, סאבר ג'וברין מוחמד נ' ש.ר.מ.ס. שיווק ציוד לבניין, תקדין-שלום 2007(4), 29025).

במקרה זה, המבקש טוען כאמור כי לא הגיש את ההתנגדות במועד כיוון שבהיותו חסר השכלה משפטית לא ידע כי עליו להגיש התנגדות. הגם שהתנהגותו של המבקש אינה נקייה מפגמים, שכן עם קבלת התביעה, היה עליו לברר כיצד הוא נדרש לפעול, הרי שניתן לומר כי מדובר בטעות אנוש שאינה גובלת בזלזול ואשר ניתן לתקנה על ידי פסיקת הוצאות.

אשר להתנגדות עצמה, הרי שהמבקש טוען כי לא התקשר עם המשיבה בהסכם לעריכת ביטוח מקיף לרכבו וכי ערך בירור טלפוני האם יוכל לקבל הנחה על ביטוח כאמור. כידוע, בעת דיון בבקשת הרשות להתגונן בית המשפט יוצא מנקודת הנחה שהאמור בתצהירו של המבקש אמת הוא ואינו בודק כיצד יוכיח את טענתו. טענת המבקש, ככל שתוכח בסופו של יום, עשויה להקנות למבקש הגנה לכאורה בפני התביעה.

לאור האמור לעיל ובמאזן השיקולים הבאים בחשבון במקרה זה, ובכלל זה הטעם לאיחור וכן משך האיחור בהגשת ההתנגדות, הרי שיש לאפשר למבקש את יומו בבית המשפט,להאריך את המועד להגשת ההתנגדות וליתן לו רשות להתגונן בכפוף לתשלום הוצאות בגין מחדלו באי הגשת התנגדות במועד, בסך של 1,000 ₪,ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי. על המבקש לשלם את ההוצאות הנ"ל בתוך 30 ימים לקופת בית המשפט ,שאם לא כן תידחה הבקשה להארכת מועד וההתנגדות.

לאחר ביצוע התשלום הנ"ל, יעוכבו ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ולנוכח סכום התביעה היא תישמע בסדר דין מהיר והצדדים ינהגו כדלקמן:

התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום, וכן תפרע את הפרשי האגרה אותם עליה לפרוע על-פי דין.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214ג ו-214ח לתקנות, בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת כאמור.

היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור תמחק תביעתה.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"ד, 20 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.